המלונות שיכולים להמשיך לעבוד גם אם העולם בחוץ יכבה

Pacuare Lodge בקוסטה ריקה מדווח על 100% אנרגיה נקייה המיוצרת במקום: שלוש טורבינות הידרואלקטריות ו־204 פאנלים סולאריים, עם אגירה בסוללות.

Three Camel Lodge במדבר גובי מפעיל מערכת סולארית בהספק 73.2 kWp כמקור החשמל העיקרי בעונת הפעילות, ומעל 50% מהאספקה נרכשת ברדיוס של כ־50 מייל.

ב־Adrère Amellal בנווה המדבר סיווה החדרים אינם מחוברים לחשמל כלל, והתאורה בלילה היא נרות שעווה ופנסים.

Nimmo Bay בקנדה מייצר חשמל ממערכת הידרו המוזנת מנחלים ומפלים, ויותר מחצי מהריזורט בנוי על רציפים צפים כדי לא לכרות יער.

Origins Lodge בקוסטה ריקה ויתר על מזגנים לגמרי ומסתמך על גובה ואדריכלות לקירור טבעי.

Mashpi Lodge באקוודור דווקא מחובר לרשת הארצית, ומשתמש בהכנסות מתיירות כדי לממן שמורה של 3,200 הקטרים ושיקום של 1,200 הקטרים נוספים.

אם היינו צריכים לבחור מקום אחד שמסביר את כל הכתבה הזאת, כנראה שהיינו מתחילים כאן.

Pacuare Lodge נמצא בתוך יער הגשם של קוסטה ריקה, לצד נהר Pacuare. ומה שמעניין בו הוא לא רק הבידוד. אלא מה שקורה מאחורי הקלעים.

המלון מדווח שכל החשמל שבו מגיע מאנרגיה נקייה המיוצרת במקום. כיום המערכת כוללת שלוש טורבינות הידרואלקטריות ו־204 פאנלים סולאריים, והחשמל נאגר בסוללות. אפילו רכבי הגולף החשמליים נטענים מהאנרגיה שהמערכת מייצרת.

פתאום הנהר שאנחנו מסתכלים עליו מארוחת הבוקר הוא לא רק נוף יפה. הוא חלק מהתשתית.

המים החמים בסוויטות מחוממים באמצעות אנרגיה סולארית. השפכים עוברים טיפול במערכות ייעודיות כדי לצמצם זיהום של הנהר, והמלון משתמש גם במוצרי רחצה מתכלים.

וכאן מגיע החלק שמעניין אותנו אפילו יותר. ביצים, עוף, גבינות, חלבונים ותוצרת טרייה נרכשים מקהילות סמוכות. פסולת אורגנית עוברת לקומפוסט, וחומרים אחרים מופרדים ומועברים למחזור.

זו אינה מערכת סגורה לחלוטין. וזה חשוב לומר. אבל זה כבר הרבה מעבר ל״מלון ירוק״.

במדבר גובי אין הרבה מקום לבזבוז. מים הם משאב. מזון הוא משאב. חשמל הוא משאב. מרחק הוא משאב.

Three Camel Lodge בנוי סביב רעיון שמונגולים נוודים מכירים הרבה לפני שהעולם התחיל להשתמש במילה sustainability: אי אפשר לצרוך כאילו המשאבים אינם נגמרים.

מערכת סולארית בהספק של 73.2 kWp משמשת כמקור החשמל העיקרי של הלודג’ במהלך עונת הפעילות.

אבל דווקא הפסולת מספרת כאן סיפור מעניין יותר. באזור שבו אין תשתית מחזור פורמלית כמו שאנחנו מכירים מערים גדולות, המלון יצר מערכת שממיינת חומרים ומעבירה חומרים ניתנים למחזור למתקנים מתאימים. הפסולת האורגנית הופכת לקומפוסט שמשמש את החממה של המלון.

ומה אוכלים באמצע הגובי? יותר ממחצית מהאספקה, השירותים והמרכיבים נרכשים, כשאפשר, ברדיוס של כ־50 מייל מהמלון. חלק מהתוצרת גדלה בחממה במקום.

במלון קיימת באר, והיא לא משרתת רק את האורחים. לפי Three Camel Lodge, הבאר מספקת מים גם לאלפי בעלי חיים של משפחות רועים נוודיות באזור.

ופה קיימת נקודה חשובה. מלון בר־קיימא אמיתי לא יכול להתקיים כאי עשיר באמצע קהילה ענייה במשאבים. אם הוא משתמש במשאבים המקומיים, הוא צריך להיות חלק מהמערכת המקומית.

ואז הגענו למקום שהופך את כל הדיון על אנרגיה מתחדשת.

ב־Adrère Amellal (נפתח בלשונית חדשה), בנווה המדבר סיווה במצרים, החדרים אינם מחוברים לחשמל. לא מדובר בתקלה. זה הרעיון.

בלילה החדרים מוארים בנרות שעוות דבורים ובפנסים, ומעליהם שמי המדבר. המלון מתאר את עצמו כמקום שאינו תלוי בחשמל, במיזוג אוויר או בשירות חדרים.

וזה מאלץ אותנו לשאול שאלה קצת לא נוחה: האם הדרך הטובה ביותר לייצר אנרגיה ירוקה היא תמיד למצוא דרך חדשה לייצר חשמל? או שלפעמים הפתרון הוא פשוט לצרוך פחות ממנו?

ממה המלון בנוי? אדמה. חול. מלח. עץ זית. הבנייה משתלבת בסביבה במקום לנסות לייבא לתוכה אדריכלות של עיר מודרנית.

ומה עם מיזוג? אין. הארכיטקטורה המדברית והחומרים המקומיים הם חלק ממערכת ההתמודדות עם האקלים.

ומה יש מסביב? Siwa עצמה היא מערכת טבעית יוצאת דופן, ובה מאות מעיינות מים מתוקים המוזנים מהאקוויפר הנובי.

בחוף המבודד של British Columbia נמצאת דוגמה אחרת לגמרי. Nimmo Bay Wilderness Resort (נפתח בלשונית חדשה) מוקף מים, יערות ומפלים. וכאן המים הופכים שוב מתפאורה לתשתית.

מערכת הידרו המוזנת מנחלים ומפלים, ובה סכר קטן וגלגל פלטון, מספקת לפי המלון אנרגיה נקייה בכ־85% מהשנה. מי הברז עוברים סינון וטיפול באור UV.

גם השפכים מטופלים כך שהם הופכים חזרה למים נקיים, והמלון משתמש במזון שמקורו ברכש אחראי ומקומי ככל האפשר.

ויש כאן עוד פרט קטן ומבריק. במקום לכרות שטח יער גדול כדי לייצר תשתית על היבשה, נעשה שימוש ברציפים צפים.

זו בדיוק החשיבה שחיפשנו בכתבה הזאת. לא רק ״איך נפצה על הנזק שאנחנו עושים?״ אלא ״איך לא נעשה אותו מלכתחילה?״

Origins Lodge (נפתח בלשונית חדשה) עושה משהו שאני מאוד אוהבת. במקום להתגאות במערכת מיזוג חסכונית במיוחד, הוא פשוט לא התקין מזגנים בלודג’ים.

המיקום הגבוה מספק לילות קרירים יותר, והאדריכלות תוכננה לאפשר קירור טבעי.

גם הבריכה אינה מחוממת. הג’קוזי מחומם באמצעות עץ מעצים שנפלו באופן טבעי בשטח האחוזה. והמים החמים בחדרים? מכלי מים המחוממים באמצעות פאנלים סולאריים.

ומה אוכלים? למלון גינה אורגנית משלו, ומרכיבים ממנה מגיעים למטבח. במקביל הוא עובד עם יותר מ־30 ספקים מקומיים, ו־95% מהצוות מגיע מהעיירה הסמוכה.

ומה עושים עם הפסולת? פסולת אורגנית הופכת לקומפוסט. זכוכית, נייר, פלסטיק וקרטון ממוחזרים או עוברים שימוש חוזר.

אפילו מוצרי הרחצה מיוצרים במקום, בין היתר מצמחי Ylang-Ylang הגדלים בשטח, ומוכנסים לבקבוקים למילוי חוזר.

ופה מתחילה להתבהר התמונה: קיימות אמיתית במלון אינה טכנולוגיה אחת. זו מערכת של עשרות החלטות קטנות.

Mashpi נמצא בתוך יער Chocó באקוודור, בתוך שמורה של יותר מ־3,200 הקטרים.

המקום עוסק בשימור, מחקר מדעי, ייעור מחדש ותמיכה בקהילות המקומיות. הוא מטפל בכל השפכים לפני החזרתם לסביבה, מצמצם פלסטיק חד־פעמי ומפעיל מערכות למחזור ולהפחתת פסולת.

אבל הנה הסיבה שהכנסנו אותו לכתבה. Mashpi אינו off-grid. החשמל שלו מגיע מרשת החשמל הלאומית של אקוודור, המבוססת במידה רבה על הידרואלקטריות.

ולמה זה מעניין? כי זו בדיוק ההבחנה שאנחנו רוצים לעשות. מלון יכול להיות יוצא מן הכלל מבחינת שימור הטבע ועדיין לא לייצר בעצמו את האנרגיה שלו. וזה בסדר. אבל אסור לנו לערבב בין המושגים.

Sustainable. Regenerative. Renewable. Off-grid. Self-sufficient. אלה לא מילים נרדפות.

ומה עושה Mashpi בכל זאת? השהות מממנת שימור ומחקר בתוך יער Chocó. המלון מדווח על יותר מ־1,200 הקטרים בתהליכי ייעור מחדש ועל מינים חדשים שתועדו במסגרת המחקר באזור.

כלומר, יש כאן מודל אחר לחלוטין: המלון לא רק מנסה לצרוך פחות מהטבע. הוא מנסה לממן את השיקום שלו.

יצאנו לחפש מלונות שמתקיימים מהטבע בלבד. וחיפשנו תשובה בינארית: עצמאי או לא עצמאי. מחובר לרשת או מנותק. ואז גילינו שהמציאות הרבה יותר מעניינת.

Pacuare לוקח מים זורמים ושמש והופך אותם לחשמל. Three Camel Lodge משתמש בשמש של מדבר גובי, מגדל חלק מהמזון ומחזיר פסולת אורגנית לקרקע. Nimmo Bay משתמש בנחלים ובמפלים. Origins שואל אם בכלל צריך מזגן.

Adrère Amellal שואל שאלה קיצונית עוד יותר: מי אמר שאנחנו בכלל צריכים חשמל בחדר?

ו־Mashpi מזכיר לנו שמלון יכול להיות מחובר לרשת ועדיין להשתמש בכסף שמגיע מתיירות כדי להגן על אלפי הקטרים של יער. וזה משנה את ההגדרה.

התשובה היא: כמעט אף פעם לא לחלוטין. וזה אולי הדבר החשוב ביותר בכתבה הזאת.

גם המלון העצמאי ביותר עדיין צריך תרופות, חלקי חילוף, ציוד, עובדים, חומרי בנייה, טכנולוגיה ולעיתים מזון שמגיע מבחוץ. מלון הוא לא אי.

ולכן הביטוי ״100% self-sufficient״ צריך להדליק אצלנו אותה נורה אדומה כמו ״100% sustainable״.

השאלה הטובה יותר היא: כמה מעט המלון צריך לקחת מבחוץ כדי לתת לאורח חוויה יוצאת דופן? ופה מתחיל משהו הרבה יותר גדול מטרנד של מלונות אקולוגיים.

במשך עשרות שנים מלון יוקרתי ניסה להראות לנו כמה הוא מסוגל להביא אלינו. שיש איטלקי. יין צרפתי. פירות שהוטסו מחצי עולם. מיזוג של 20 מעלות באמצע המדבר. בריכה מחוממת כשהטמפרטורה בחוץ קפואה. מים בלי סוף. אור בלי סוף. אנרגיה בלי סוף.

אבל המלונות המעניינים בכתבה הזאת מציעים הגדרה כמעט הפוכה. הם שואלים: מה כבר נמצא כאן?

יש שמש? נייצר ממנה חשמל. יש נהר? נשתמש בזרימה שלו. הלילות קרירים? אולי לא צריך מזגן. יש חקלאים לידנו? אולי לא צריך להטיס עגבנייה אלפי קילומטרים. יש חומרי בנייה מקומיים? אולי המלון לא צריך להיראות כאילו הוא הועתק ממיאמי והונח באמצע מדבר.

והשאלה הזו יכולה לשנות לא רק מלונות. היא יכולה לשנות את הדרך שבה אנחנו חושבים על יוקרה.

כי אולי בעוד עשרים שנה המלון המרשים ביותר בעולם לא יהיה זה שיכול להביא לכם הכול. אלא דווקא זה שיכול לתת לכם הכול, בלי כמעט להזדקק לעולם שבחוץ.

המלונות בכתבה נמצאים בחלקם באזורים מרוחקים מאוד, ולכן צריך לבדוק מראש לא רק טיסות אלא גם את ההעברה האחרונה למלון, מגבלות מטען בטיסות פנים או בהעברות מיוחדות, ביטוח נסיעות מתאים וגישה לטיפול רפואי.

דרישות Visa & Entry משתנות לפי הדרכון והאזרחות של כל נוסע, ולכן יש לבדוק אותן מול רשות ההגירה הרשמית של מדינת היעד.

ולפני יציאה לאזור מבודד, שמרו גם את מספרי החירום המקומיים, פרטי הביטוח ופרטי השגרירות או הקונסוליה של מדינת האזרחות שלכם.