מדריך לסוויטות שבהן שהו מנהיגי עולם: מנדלה ב-Saxon, צ׳רצ׳יל ב-La Mamounia, אליזבת השנייה ב-Adlon ולינקולן ב-Willard. עם הפרדה ברורה בין מה שמאומת למה שלא.
צילום: William Krause / Unsplash
בקצרה
עשרה מקומות, מחולקים לשלוש רמות לפי חוזק המקור: שהייה מאומתת, מלון עם היסטוריה מדינית, וסוויטה ברמת ראשי מדינות.
הכלל שלפיו עבדנו: לא כותבים שמנהיג ישן בסוויטה מסוימת בלי מקור שמקשר במפורש בין האדם לחדר.
ב-Adlon בברלין הסוויטה קיבלה את שמה אחרי שאליזבת השנייה שהתה בה פעמיים.
כל עשרת המלונות נבדקו מול מנוע החיפוש שלנו והחזירו חדרים אמיתיים להזמנה.
כשנשיא או מלך מגיע לביקור רשמי, בחירת המלון אינה עניין של כרית נוחה. לעיתים קומה שלמה נסגרת, מסדרונות הופכים לשטח מאובטח, וחדרים סמוכים מוקצים למאבטחים וליועצים. בSherryStay.com (נפתח בלשונית חדשה) יצאנו לחפש את הדלתות שמאחוריהן נמצא החדר של המנהיג.
אבל מהר מאוד מתברר שיש הבדל עצום בין סוויטה שנקראת Presidential לבין סוויטה שבאמת אירחה נשיא. במלונות רבים זה פשוט השם של קטגוריית החדר הגבוהה ביותר.
לכן חילקנו את הכתבה לשלוש רמות: 🛏️ שהייה מאומתת, שבה יש מקור שמקשר אדם לחדר. 🏛️ מלון עם היסטוריה מדינית, שבו אירע משהו מתועד אבל החדר המדויק אינו ידוע. ו-👑 סוויטה ברמת ראשי מדינות, שנבנתה לרמה הזאת בלי שהשם עצמו מהווה הוכחה.
מה בדיוק מיוחד: לפי המלון, זה החדר שבו ערך נלסון מנדלה את Long Walk to Freedom. כ-400 מ״ר.
לפני שה-Saxon הפך למלון, האחוזה הייתה בית פרטי. אחרי שחרורו מהכלא התגורר בה נלסון מנדלה במשך שישה חודשים, ביוהנסבורג (נפתח בלשונית חדשה).
כאן צריך לדייק, כי זה בדיוק סוג ההבדל שהכתבה הזאת נבנתה סביבו. המלון (נפתח בלשונית חדשה) אומר במפורש שזה החדר שבו ערך מנדלה את האוטוביוגרפיה שלו, Long Walk to Freedom. הוא לא אומר שזו הסוויטה שבה ישן.
היום זו סוויטה של כ-400 מ״ר עם חדר שינה ראשי, חדר אורחים, סלון, חדר אוכל, אזור עבודה, מטבח באטלר ושירות באטלר. אבל מה שהופך אותה למה שהיא הוא לא הגודל, אלא השולחן.
צ׳רצ׳יל נהג לבקש תמיד את אותו סט חדרים שמשקיף על הגנים, כדי שיוכל לצייר אותם מהמרפסת. הסוויטה שנושאת היום את שמו משקיפה על אותם גנים, ושמו חקוק מעל המיטה.
ודיוק אחד שכדאי לא לפספס: המשפט המפורסם ״זה המקום הכי יפה בעולם״ נאמר ב-1943 לרוזוולט, והוא נאמר על מרוקו (נפתח בלשונית חדשה) ועל מרקש, לא על המלון.
והסיפור מאחורי השם הוא בדיוק מה שחיפשנו: לפי Kempinski, אליזבת השנייה שהתה באותה סוויטה בשתי הזדמנויות, ובעקבות זאת היא שונתה ל-Royal Suite. זה קישור ישיר בין אדם לחדר, לא שם שיווקי.
שימו לב לבלבול נפוץ: הפרטים על קירות מחוזקי פלדה וזכוכית חסינת ירי בגרמניה (נפתח בלשונית חדשה) שייכים ל-Presidential Suite של המלון, שהיא חדר אחר. על ה-Royal Suite נאמר שהיא עומדת ברמת האבטחה הנדרשת לראשי מדינות.
והמחקר מוביל עד לחדר: Thurlow Weed שכר עבור המשפחה את אחת היחידות הטובות במלון, סוויטת פינה בקומה השנייה שנקראה Parlor Room No. 6. שם הרכיב לינקולן את הקבינט שלו וערך את התיקונים האחרונים בנאום ההשבעה.
המבנה השתנה מאז, ולכן אי אפשר להזמין היום את אותו חדר פיזי ולומר שזה הוא. אבל המלון מכונה Residence of Presidents, והוא נמצא במרחק צעדים מהבית הלבן.
מה בדיוק מיוחד: נשיא מכהן ששהה במלון שבבעלות עסקי המשפחה שלו, ביולי 2018.
רוב הכתבה הזאת עוסקת במנהיגים שהתארחו אצל מישהו אחר. Trump Turnberry (נפתח בלשונית חדשה) הוא המקרה ההפוך: מלון גולף על חוף איישר שבסקוטלנד, שנמצא בבעלות עסקי המשפחה של דונלד טראמפ.
ב-14 וב-15 ביולי 2018, במהלך ביקורו בבריטניה, שהה טראמפ במלון הזה כנשיא מכהן ושיחק שם שתי סיבובי גולף.
זו אינה סוויטה שנקראת על שם מנהיג. זה מנהיג שהתארח בנכס שלו עצמו, וזה הופך אותו לפריט חריג ברשימה הזאת.
בין 22 ל-26 בנובמבר 1943 התכנסה כאן ועידת קהיר, שבה נפגשו פרנקלין רוזוולט, וינסטון צ׳רצ׳יל וצ׳יאנג קאי־שק. מהוועידה יצאה הצהרת קהיר, שקבעה את תנאי השלום שיוטלו על יפן.
ולכן הוא נכנס לקטגוריה הזאת ולא לקטגוריית ״זה החדר שבו ישן המנהיג״: מה שמתועד כאן הוא מה שקרה במצרים (נפתח בלשונית חדשה) בין הקירות האלה, לא איזה מספר חדר.
העיצוב שלה מבוסס על שמלת ההכתרה של אליזבת השנייה ועל ארוחת ההכתרה שנערכה במלון ב-1953: ציורי קיר בחדר האוכל עם ורד, דרדר, תלתן ונרקיס, שתי חדרי הלבשה עם רקמת יד שמחקה את טכניקת השמלה, ושולחן מהגוני עם כיסאות משי בגוון Buckingham blue.
אבל שימו לב מה לא נאמר כאן: זו סוויטה בהשראת ההכתרה, לא סוויטה שיש לנו מקור שהמלכה ישנה בה. וזו בדיוק ההבחנה שהכתבה הזאת מנסה לשמור עליה.
שתי הסוויטות נקראות Sarkies, על שם המשפחה שייסדה את המלון, ו-Sir Stamford Raffles. שתיהן 260 מ״ר במבנה ההיסטורי, ומשקיפות על Palm Court ועל הפורטה־קושר האגדית.
והחלוקה היא העיקר: סלון נפרד, חדר אוכל, פרלור, אזור הלבשה, פנטרי פרטי ומרפסות פרטיות גדולות. זה בדיוק המבנה שמאפשר לאורח להגיע עם פמליה ולהמשיך לנהל את היום מאחורי הדלת.
ה-Grand Presidential Suite היא 167 מ״ר, עם סלון גדול שפונה אל הגנים וממשיך אל הטרסה, חדר אוכל מלכותי וחדר שינה ראשי עם אזור הלבשה.
המלון אומר שהסוויטות האלה אירחו אישים וסלבריטאים בינלאומיים. שימו לב לניסוח: זו קטגוריה של סוויטה שנבנתה ברמה המתאימה לראשי מדינות, ולא הצהרה על אדם מסוים שישן בה.
ההבחנה הזאת היא כל ההבדל. הרבה יותר מעניין להגיד ״זה החדר שבו ערך מנדלה את הספר שלו״ מאשר ״יש כאן סוויטה נשיאותית בת 300 מ״ר״.
הראשון הוא סיפור. השני הוא פשוט חדר יקר.
שאלות נפוצות
האם כל סוויטה שנקראת Presidential Suite אירחה נשיא?
לא, ובמלונות רבים זה פשוט השם שניתן לקטגוריית החדר הגבוהה ביותר. לכן הפרדנו בכתבה בין שלוש רמות: שהייה מאומתת, שבה יש מקור שמקשר במפורש בין אדם מסוים לבין החדר; מלון עם היסטוריה מדינית, שבו התרחש אירוע מתועד אך החדר המדויק אינו ידוע; וסוויטה שנבנתה ברמה המתאימה לראשי מדינות, שבה השם עצמו אינו הוכחה לכלום.
מה בעצם הופך סוויטה לסוויטה שמתאימה לראש מדינה?
חדר שינה הוא החלק הקטן. צריך סלון שאפשר לקבל בו אנשים, חדר אוכל או ישיבות נפרד, חדר נוסף ליועץ או לבן משפחה, פנטרי או מטבחון פרטי, אפשרות לשירות באטלר, ומבנה שמאפשר לצוותי אבטחה לשלוט בכניסה וביציאה. ב-Raffles בסינגפור, למשל, כל אלה קיימים בשתי סוויטות בנות 260 מ״ר במבנה ההיסטורי.
איזו סוויטה בכתבה היא הסיפור החזק ביותר?
ה-Nelson Mandela Platinum Suite ב-Saxon שביוהנסבורג. המלון אומר שזה החדר שבו ערך מנדלה את האוטוביוגרפיה שלו, Long Walk to Freedom, אחרי שהתגורר באחוזה שישה חודשים עם שחרורו מהכלא. זו לא סוויטה שנקראה על שם מנהיג בדיעבד, אלא חדר שהיה חלק מרגע היסטורי.
אפשר באמת להזמין את החדר של לינקולן?
לא. לינקולן שהה ב-Parlor Room No. 6, סוויטת פינה בקומה השנייה של ה-Willard, מ-23 בפברואר 1861 ועד השבעתו ב-4 במרץ. אבל מבנה המלון השתנה מאז, כך שאי אפשר להזמין היום את אותו חדר פיזי ולומר שזה הוא. המלון עצמו כן פעיל וניתן להזמנה.
