אבו דאבי

על שפת המפרץ הערבי, במקום שבו המדבר נמסך אל תוך המים הרדודים והטורקיזיים, שומרת אבו דאבי על קצב איטי ומלכותי יותר מזה של שכנתה הנוצצת. בירת האמירויות עוטה את עושרהּ בשקט — ברחבות השיש העצומות של מסגד השייח׳ זאיד הגדול, בכיפה המחוררת של הלובר המפזרת את אור היום כמו „גשם של אור״, ובקשת הירוקה הארוכה של הקורניש, שבה מטיילות משפחות עם רדת הערב. זו עיר שנבנתה על מחוות גדולות ועל מרחב נדיב: אי אחר אי של חופים, מוזיאונים ופארקי שעשועים בהשראת פורמולה 1, שזורים יחד בשדרות רחבות ושלוות. בואו בשביל התרבות והישארו בשביל הניגודים — בזים ומכוניות פרארי, קייאקים בין המנגרובים וארמונות שיש, מַצְ׳בּוּס אמירתי הנאכל בידיים לצד תפריטי טעימות תחת נברשות. במקום שבו דובאי מסנוורת, אבו דאבי מלחינה. היא גומלת למי שמתעכב: ביקור במסגד עם שחר לפני החום, צוהריים על חוף סַעְדִיָּאת, שקיעה על המים, וארוחת ערב במקום שמרגיש כמו הזמנה אישית. זהו המפרץ במיטבו המלוטש — ובשקט, גם המלא־נשמה ביותר.

מתאים במיוחד ל